אחד המושגים שהזכרתי בפרק השני היה דעוה (Dawah, دعوة). המקור של המנהג חוזר לראשית האיסלאם, עוד לפני ההיג’רה ב-622 לספירה. ההיג’רה מציינת את ראשית האיסלאם, הפיכתה מכַּת קטנה עם כמה מאמינים לדת. לפני ההיג'רה, הגירתו של מוחמד ממכה לית’ריבּ עם עדת מאמיניו, הוא שלח את מֻסְעַבְּ בּן עֻמַיְר מטעמו לית’ריב שיתחיל ללמד את תושבי המקום על האיסלאם. אחרי הגעתו של מוחמד לית’ריבּ, שונה השם למדינה (בערבית השם המלא הוא מדינת אל-נאבּי, פרוש השם עירו של הנביא).
פעולת הדעוה, היא מהיסודיות של האיסלאם בשל היותה דת מיסיונרית. האיסלאם לתפיסתו בתור דת שנולדה בתרבות פגנית, צריכה להמיר את עובדי האלילים למאמינים באל אחד. לעובדי האלילים יש 2 ברירות, או להתאסלם או למות. למאמינים באל אחד (יהודים ונוצרים) הברירות הן להתאסלם או לשלם מס גולגולת. הפעולה של ההזמנה לאיסלאם, היא בעצם הדעוה. מקור המילה היא מהשורש ד.ע.ו שבערבית משמעותו להזמין, הזמנה. הם מזמינים אותך להצטרף לדת. ביום יום. לא סתם האיסלאם התפשט בתוך כמאה שנים בלבד, מחצי האי ערב, למערב הודו של היום במזרח וספרד/גבול צרפת במערב דרך כל צפון אפריקה. בצפון האסלאם הגיע בתקופה הזאת לגבול רוסיה ותורכיה של היום.
עם הזמן והתפתחות של הפוליטיקה באיסלאם ובמיוחד עם תחילת התעוררות לאומית, חדירה של אירופה והמערב לעולם המוסלמי בתקופת ראשית המאה ה-20 פעילות הדעווה התחדשה. חסן אל-בנא התחיל להחזיר אנשים בתשובה על ידי פעילות דעוה, פעילות של הסברה, לימוד, חינוך וקירוב. התנועות השונות שלמדו מהאידאולוגיה של חסן אל-בנא, פעילות הדעוה התחדשה והשתכללה. כמובן שהנתונים יותר להשפעה, עוברים הטפה יותר רצינית על רצף שטיפת מוח.
גם אחמד יאסין, התחיל בראשית דרכו להחזיר אנשים בתשובה, לקרב אותם למסגד ולדת. הפעילויות הללו, של המטיפים הללו, ממקמים אותם בקרבת מקום למוחמד, הוא המחזיר בתשובה הראשון, והדמות החשובה ביותר בעולם האיסלאם אחרי האל. בשלב השני, כדי למשוך את האנשים למסגדים, ולקרב אותם לאיסלאם, הארגונים השונים, ובראשם החמאס, התחיל להקים הרבה מוסדות סוציאליים, קופות חולים, מוסדות לימוד ולא רק דתיים ובנה מערכת רווחה קהילתית שלמה.
על ידי כך, כל מי שנזקק קיבל עזרה. כתוצאה מכך גם התקרב לדת עם הזמן. הפעילות של הארגון מראש באזור שהמחיה בו היא קשה, אז יש הרבה נזקקים, והרבה אנשים שנעזרים במערכת הסוציאלית הזאת. משם גם נולד העיקרון, של טיפול במשפחות של אלו שמתים על "קידוש השם", אלו שמתים בפעולות ג’יהאד (הפרק הבא). מהעיקרון הזה, הם ממשיכים לשלם משכורות למשפחות המתים.
האחים המוסלמים, באירופה הקימו מנגנוני דעוה המתבססים על עזרה למהגרים שמרגישים אבודים בעולם החדש, משם הם גם מקפידים לקרב אותם לדת, ומשם נולדת גם ההקצנה הדתית. כך הגיעו מומרים אירופאיים לשורות דאע"ש.
גם החיזבאללה בלבנון, שהוקם ב-1982, גם מאוד מהר התחיל לארגן פעילות של קירוב ובניית מערכת סוציאלית שלמה שעליה מסתמכים המאמינים.
המערכות הסוציאליות שמקימים הארגונים השונים, הן מהמערכות הראשונות שקמות, לצד מסגדים, מוסדות לימוד לגילאים השונים וכמובן לצד המערכת הצבאית. גם החמאס, גם החיזבאללה וגם האחים המוסלמים בפועל נותנים מסגרת תרבותית, חברתית, סוציאלית לקהילה. לא משנה אם יש מדינה או אין מדינה, הם בפועל משמשים כמדינה, ועל ידי כך יוצרים נאמנות חזקה לארגון ולחברה.
פעילות הדעווה המוצלחת היא זאת שגורמת ועוזרת לשלוט בצורה כל כך חזקה בקהילה, רק כאשר הדעווה לא מצליחה, הם לא בוחלים באמצעים ושולטים באנשים על ידי פחד ואלימות.
