פרסום אמנת החמאס באוגוסט 1988 היה בעצם ההכרזה הרשמית של החמאס על תחילת פעילות הארגון, כארגון עצמאי. מרכז הפעילות שלו כפי שהסברתי לפני כן, היה בעזה, אבל בראשית 1988 נמצאו גם תאים בגדה המערבית, על בסיס התאים של האחים המוסלמים. בזכות הקשר עם האחים המוסלמים היה לארגון החמאס לא רק בסיס דתי ורעיוני אלא גם ניסיון מול השלטונות השונים. בין אם בעבודה מולם ובין אם במלחמה מולם והסתתרות.
היכולת הרטורית הגבוהה של אחמד יאסין, וניסיונו בתור מורה, עזרו לו מאוד להפיץ את התנועה החדשה על ידי כרוזים כתובים שאחמד יאסין ניסח ואישר בעצמו, ועל ידי שימוש במגפונים מתוך רכבים שנסעו ברחובות הערים ופעילות דאעווה במסגדים.
במקביל, הקפידו על מידור מאוד קיצוני בין החלקים השונים של הארגון ועל הפרדה מלאה בין הפעילות ההסברתית (דעאווה) לפעילות הצבאית. אחרי זה גם את הפעילות הפוליטית הפרידו. המידור וההפרדה זה הלקחים שהחמאס למד מהאחים המוסלמים במצרים. במקביל, הוקמה יחידה שטיפלה במשתפי פעולה עם צה"ל והשב"כ וכל מי שרק נחשד, מאוד מהר הוצא להורג, דבר ששמר מאוד טוב על המידור.
כבר במאי 1988, לפני פרסום הרשמי של האמנה, ישראל עצרה כ-200 מפעילי הארגון כולל המפקדים שאחמד יאסין מינה, כגון סאלאח שחאדה. על אחמאד יאסין, מדינת ישראל וויתרה בגל המעצרים הזה בשל נכותו.
פעילות הטרור המשמעותית הראשונה הייתה עם חטיפת החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון והוצאתם להורג ב-1989. כתוצאה מזה נעצר ונכלא אחמד יאסין, נשפט למאסר עולם פלוס 15 שנים. הוא המשיך להטיף מהכלא. הוציא פסקי הלכה שמתירים ומעודדים חטיפת חיילים, ואף על פי שאמר שאסור להוציא להורג חטופים, הצדיק הוצאה להורג של חטופים אם הם חיילים או שוטרים.
ב-1993 היה פיגוע ההתאבדות הראשון הידוע שהתנועה הוציאה, באזור בקעת הירדן. רכב נעצר בין 2 אוטובוסים של חיילים, והתפוצץ. בפיגוע מת המפגע ועוד פלסטיני ו-8 חיילים נפצעו קל. ב-1997 אחרי ניסיון חיסול כושל בחאלד משעל בירדן, הניסיון נכשל וכפיצוי לירדנים יאסין שוחרר בספטמבר 1997. בזמן ניסיון החיסול בחאלד משעל, הוא היה ראש הזרוע הצבאית של חמאס וישב בירדן.
השחרור של יאסין היה אחרי שכמה פעמים הוא סרב להשתחרר על אף מצבו הרפואי הקשה ועל אף הטיפולים הרפואיים שהוא קיבל בכלא הישראלי.
כמובן שהוא חזר לרצועת עזה כגיבור, וערך מסעות בכל העולם המוסלמי לגיוס תמיכה ותרומות. היה פעיל מאוד לעורר תמיכה, גיוס פעילים ותרומות. באמצע האינתיפאדה השנייה בשנת 2003 היה ניסיון חיסול שכשל ואף אחד לא נפגע. ניסיון חיסול שני ב-2004 ממסוק אפאצ’י הצליח, הרג אותו ואת שומרי ראשו והסובבים אותו.
באינתיפאדה הראשונה החמאס לא היה הגורם המוביל, היוזם, אלא נגרר ומגיב. היו אף עימותים חמושים בין חמאס לאש"ף שבאופן מובהק היה הגרום הדומיננטי והמתסיס בכל האזורים הפלשתינאים. בזכות התשתית האזרחית והתעמולתית החמאס יצא יחסית מחוזק למרות שהוא התחיל בתור הארגון הכי קטן והכי חדש (אש"ף, פת"ח, ג’יהאד איסלאמי). במהלך האינתיפאדה הכניס את המתודולוגיה של פיגועי התאבדות ובשל התחרות עם שאר הארגונים דחף לאלימות יותר קיצונית. לאינתיפאדה השנייה לעומת זאת, הוא נכנס כבר בתור גורם מוביל ועם תמיכה מאוד רחבה ברחוב הפלשתינאי.
בסוף 2004, מת יאסר ערפת, קצת אחר כך, בראשית 2005 נערכו בחירות ברשות. הבחירות הללו הוחרמו על ידי החמאס, מחמוד עבאס כנציג נבחר והגיע להפסקת אש עם ישראל, והציב שוטרי רשות בעזה למנוע ירי רקטי של החמאס על ישראל. כנראה הירידה של שני מנהיגים פוליטיים פלסטיניים משמעותיים אחד אחרי השני, איפשר את סיום האינתיפאדה ונתן למערב וישראל תקווה שיש דור חדש ששבע ממלחמות.
ב-2006 נערכו בחירות לפרלמנט של הרשות, בחירות בהן החמאס זכה במעל 40 אחוז מהקולות. הבחירות היו שקופות ומפוקחות על ידי נציגים אירופאיים, שטענו שאין ספק בכשרות הבחירות. כתוצאה מכך, מנהיג החמאס איסמאיל הנייה נבחר להיות ראש הממשלה. אחרי הבחירות הזירה הבינלאומית התנתה את המשך הסיוע הכלכלי לרשות, רק אם חמאס יגנו אלימות נגד ישראל, ויכירו בה. דברים שבחמאס לא הסכימו להם.
הבהרות:
- אני מזכיר שאני מנסה להנגיש מידע קשה, עמוס ושנוי במחלוקת בצורה פשוטה יחסית ולא עמוסה. זה לא מתאר במאת האחוזים את כל הפרטים ובכוונה אני לא יורד לנושאים שנויים במחלוקת ומנסה להתמקד בעובדות. במעט המקומות שאני מביע דעה שלי, אני מצהיר על כך.
